משהו בי הולך להשתנות

פנימיית בני ארזים הינה הוסטל פוסט-אשפוזי המספק שירותים לאגף השיקום במשרד הרווחה. המסגרת פועלת במסגרת מרכז בני ארזים בראשון לציון ובהנהלת עמותת בני ארזים. המרכז הוקם ב-1993 על ידי פסיכיאטרית הילדים, ד"ר שולמית בלנק, והוא כולל לצד הפנימיה, גם בית ספר, מועדונית ותחנה לטיפול משפחתי. בפנימיית בני ארזים - 44 ילדים, מכל רחבי הארץ, ומכל המגזרים באוכלוסיה.

הפנימייה מיועדת לילדים עם שילוב של הפרעות התנהגות, הפרעות נפשיות ולקויות למידה, תפקוד והסתגלות. רובם נפלטו מפנימיות נוער ומבתי חולים פסיכיאטרים בשל בעיות התנהגותיות ונפשיות שסיכנו את חייהם ואת סביבתם, והם נותרו ללא מסגרת, לאורך זמן.
הילדים הרימו ידיים. הם חשו שאף אחד לא רצה בהם יותר, והם לא רצו יותר אף אחד.

הפנימייה הוקמה ב-2002, כשהתברר שבהעדר מסגרת אחרת מספרם הגדול של ילדים בעלי הפרעות התנהגותיות ונפשיות מופנים שוב ושוב לבתי חולים פסיכיאטריים. האשפוז של ילדים אלה שאמור היה להיות קצר ונקודתי, הפך לסידור של קבע.
הילדים סומנו כבלתי ניתנים לריפוי.
עם הזמן נקלטו בבני ארזים גם ילדים בעלי דפוסים עבריינים שנעצרו שוב ושוב.
גם כאן, הילדים סומנו כבלתי ניתנים לשיקום.

אנו טוענים שילדים אלה ניתנים לשיקום. האלטרנטיבה שלנו היא חינוך וטיפול בשלושה גורמים מרכזיים: העדר גבולות, לקויות למידה ושיקום סמכות הורית. כך אפשר להביא את הילדים לחוויה של הצלחה ושינוי גם כשהם מתנגדים לטיפול, ובלבד שיהיה שיתוף פעולה מלא בינינו להורים.

מובן שתהליך כזה דורש עבודה טיפולית אינטנסיבית ובלתי מתפשרת עם הילד ומשפחתו. התהליך דורש צוות בעל מחוייבות רבה שאינו מוותר לילד, ושאינו מעגל פינות. צוות שיכול להוביל את הילד לחוויית שינוי מוצלחת גם בקשיים הגדולים ביותר שלו.

אך זוהי רק נקודת ההתחלה…

בשעה שבני גילם מגבשים את הזהות העצמית שלהם, ילדינו נדרשים לעבודה כפולה. בתחילה לשבור את הזהות הישנה כחסרי תקנה, "משוגעים" או "עבריינים". רק לאחר מכן, כאשר הם מוכיחים לעצמם שאפשר אחרת, עליהם לפתח זהות עצמית ייחודית ככל מתבגר. תפקידנו לסייע להם באתגר הכפול והמורכב הזה. רבים מבוגרי בני ארזים הצליחו להתערות בתעסוקה, בשרות הצבאי, ובמוסדות לבוגרים ללא הפרעות התנהגות.

אחת ההצלחות של פנימיית בני ארזים היא היחידה המתקדמת שלה, "הוילה". היחידה הוקמה בשנת 2003 בשכונת מגורים בראשון לציון ומיועדת לנערים בעלי יכולת תפקוד עצמאי יותר.

רוב ילדינו לא חזרו עוד לאשפוז פסיכיאטרי.

אנחנו מאמינים שבתנאים אלה, אפשר לטפל בהצלחה כמעט בכל ילד, בכל מצב, גם אם הוא מפגין התנגדות, גם אם יש לו הפרעה התנהגותית ונפשית, מתמשכת וקיצונית ככל שתהיה.

אנו מודעים לכך שגישתנו המקצועית שונה ולעיתים קוראת תיגר על תפיסות פסיכיאטריות מקובלות. אנחנו אומרים שצריך אומץ ונחישות לפעול כפי שנדרש, לעיתים קרובות גם אם נגד רצונות הילד ורגשותיו.

והילדים מצליחים להפתיע. גם כשנראה לכאורה שהילדים בלתי ניתנים לשיקום, מתרחשת פריצת הדרך.