מסע שטח במדבר

חנוכה, דצמבר 2012

זאת היתה הפעם הראשונה בתולדות פנימיית בני ארזים שלא צריך היה להעיר אף אחד.
בשעה שלוש לפנות בוקר כולם היו כבר מחוץ למיטות. בארבע וחצי יצאו. בשמונה בבוקר, במצפה רמון, התחילו ילדי "הוילה" (היחידה המתקדמת של הפנימיה), לרדת למכתש.

התנסות ראשונה מסוגה, גם לילדים וגם לפנימיה. 40 ק"מ ברגל ממצפה רמון למזרח, לאורך שביל ישראל. מסלול הליכה לא קל, שכלל טיפוס, לינה בשטח וסחיבת ציוד על הגב. מסע מהסוג שעוברים בני נוער מנוסים במסלולי הכנה לצה"ל ובתנועות נוער. זה לא שילדי בני ארזים אינם מצופים להתמודד עם קושי. אבל מיומנויות השטח שהם צריכים להעפיל אליהם היא היכולת להרגיע את עצמך מול משפט מתסכל שזרקו לך היום בבית ספר. בטח שלא ניווט ותרגול סיבולת באמצע שומקום במדבר.

קודם נעשה גישוש מול חברות טיולים המציעות מסעות הישרדות לנוער בסיכון. כשזה לא הסתדר, הציעו מדריכי הפנימיה דניאל ינאי ותומר יהושע, חובש קרבי בעברו, לקחת את הפרויקט על עצמם. מלווים במאבטח, יצאו לדרך. בשיחת תדרוך נמסרו המשימות. היו ילדים שהתנדבו לשמור על ביצה טריה אצלם שלא תישבר עד סוף המסע והקבוצה נתבקשה לדאוג לשלומה של מושי הג'ירפה המתנפחת. שלא תתדרדר לתהום, שתהיה מכוסה בלילה.

1

"ביום הראשון טעינו באיזה פנייה", מספר דניאל, "שיתפנו את הילדים שסטינו מהמסלול, שאנחנו מטפסים על הר ארדון שלא היה מתוכנן במסלול המקורי, והם סמכו עלינו. היה משהו מדרבן באי הידיעה. לאן הולכים, מה נאכל, איפה נתקלח. הם ידעו שהולך להיות קשה, שאולי המסלול יתארך ואולי יתקצר, ובאורח פלא זה דווקא משך אותם".

ההפתעה הגדולה של היום הראשון היה חזי. המסע היה קשה לו. "כשטיפסנו על ההר", מספר תומר, "הוא הגיע בכוחות אחרונים למה שחשב שהיא הפיסגה. אבל שם התברר לו שהוא רק באמצע הדרך, והוא נשבר ובכה שהוא לא זז משם בלי הליקופטר. באותו הערב היתה לו הזדמנות לחזור עם עודד קורתי, מנהל הפנימייה שהגיע עם האספקה ליום השני. אבל חזי לא ביקש יותר לחזור. ביום השני והשלישי הוא נהיה נינג'ה. בהתחלה הוא היה צריך להיעזר בילדים אחרים, אבל בהמשך התחיל להרגיש נוח בשבילים והלך בכוחות עצמו".
והיה איציק, הילד הקטן והחדש בחבורה. היה לו הכי קשה גם פיסית וגם חברתית אבל הוא רצה להוכיח שהוא כמו כולם. הוא סבל בשקט לא התלונן, לא ביקש שיחליפו אותו בסחיבת התרמיל. בשיחות שערכו תומר ודניאל לקבוצה, הם חיזקו אותו. רק בסוף, בקילומטר האחרון, איציק ניגש לדניאל ואמר לו בשקט שקשה לו.

תנאי השטח הכתיבו אחריות הדדית וקילפו את הפוזה הגברית. כולם למדו לחלוק עם השאר, לבדוק אם האחרים כבר אכלו, לפני שלקחו לעצמם. ילדים שזלזלו וסירבו לארוז בגדים חמים, הודו שטעו וביקשו גטקעס מהמלאי שארזו המדריכים מבעוד מועד. ילדים שנרתעו מלעשות צרכים בטבע והעדיפו להתאפק, במהרה הקשיבו לעצת המדריכים ובנו ביחד אסלה מאבנים. "בלילה הראשון הצענו להם לסדר סלעים מסביב למדורה ולשבת ביחד כדי שיהיה חם ונעים", מספר דניאל. " הם לא שמעו לנו, ואנחנו החלטנו שלא נלך להביא בשבילם את הסלעים. בלילה השני הם סידרו את הסלעים ביוזמתם ודאגו שלכולם יהיה מקום מסביב לאש".

ככל שעבר הזמן, מתי ורותם המנהיגים בחבורה, גילו יותר ויותר אחריות ומעורבות הדדית. הם נשארו מאחור עם מי שהתקשה בהליכה כדי לתת יד בעליות ובירידות. עזרו לילדים שהתקשו לסחוב את הציוד לאורך זמן, והעבירו תיק גב כבד מילד שקשה לו לילדים אחרים לפי התור. השניים גם ארגנו את הקבוצה כדי להקים את המאהל, להכין ארוחת ערב ולקפל את המחנה בבוקר. המאבטח אמר על אחד מהם שהיה יכול להיות אחלה מ"כ בצבא. אין מחמאה גדולה יותר לילד בני ארזים.

זיו וסשה פרחו במדבר. "הם התחברו למרחב, הרגישו בבית, ועשו ספרינטים הלוך ושוב במסלול. ביום האחרון, כשעצרנו לשתות מים לפני הטיפוס, הם שמו לב לערימות זבל שמטיילים אחרים השאירו אחריהם, לקחו שקית אשפה ואספו את הזבל. אנחנו לא אמרנו להם לעשות את זה. אחרי שלושה ימים במדבר היה איכפת להם לשמור על הטבע".

10

מה היה הסוף עם הביצים הטריות ומושי הג'ירף? מושי שרד את הטיול, וכל הביצים נשברו בדרך, חוץ מאחת. מתי הצליח לשמור על הביצה כמעט עד הסוף. בלילה האחרון, הטמין אותה במקום בטוח, אבל כשקם בבוקר, היא נעלמה. כנראה עבר שם תן רעב שלקח ממתי את הניצחון.

הפלא המשיך גם אחר כך. "כשחזרנו, אף ילד לא רץ לחדר", מספר דניאל. "כולם היו מאד עייפים מהמסע, אבל עזרו לפרוק ולקפל את הציוד. למרות חופשת חנוכה, חלקם קמו מוקדם בבוקר מההתרגשות. היתה שם גאווה גדולה".

"ביום השלישי על פיסגת ההר, פגשנו קבוצה של צופים", מספר תומר. "הם עשו מין קטע של ויפאסנה, וביקשו שנשמור על השקט. התיישבנו גם אנחנו בשקט. זאת היתה שתיקה שחסרה לנו קודם במדבר. הסתכלתי עלינו. שתי קבוצות כל כך שונות שהגיעו לאותה נקודה ממקום מאד אחר. יכול להיות שמה שחיבר בין כולם דרך השקט מסביב, היתה המחשבה איפה אנחנו נמצאים, וכמה כולנו קטנים בתוך המרחב הענק הזה".

 

לגלריית התמונות של הטיול…